החלטה בתיק ת"א 37901-12-10

בפתח הדברים אבקש להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן החלטתי זו, שנבע מן העובדה שסיכומי המשיב לא הובאו בפני בסמוך למועד הגשתם.

בפני בקשתו של המבקש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאותיו של המבקש, בהליך תביעה נזיקית בגין נזקי גוף שעל פי הנטען נגרמו למשיב בעת שנפל על גופו פיגום, בעת שעבד, לטענתו, בשוק הסיטונאי ברהט, על פי הנחיותיו של המבקש.

הדיון בבקשה התקיים בפני ביום 26/11/2012, ובמסגרתו המבקש, המשיב, ועדים מטעמו של המשיב נחקרו על תצהיריהם.

הצדדים, כאמור, הגישו סיכומיהם בכתב.

ההלכה הרלוונטית לענייננו, סוכמה על ידי כב' הש' א' גרוניס (כתוארו אז) ברעא 8730/10 אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פורסם בפדאו"ר-גוגל:  
"תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק . ככלל, נוהגים בתי המשפט לחייב תובע המתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ שמהם ניתן להיפרע, בהפקדת ערובה להוצאות. זאת, אף מבלי לבחון את סיכויי התביעה. ההצדקה לכך נעוצה בחשש שמא יפסיד התובע בתביעתו, ייפסקו הוצאות משפט לטובת הנתבע והנתבע יתקשה לגבות את חובו מאדם המתגורר מחוץ לתחום השיפוט (רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.1.10)). מקרה נוסף בו יחויב תובע במתן ערובה להוצאות הוא כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית, כנדרש בתקנות (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מנהלת ההגירה (לא פורסם, 18.10.07)). במקרה דנא, התובע (המשיב) הוא אכן תושב חוץ, ואף לא ציין כלל את מענו על גבי כתב התביעה, כאמור. המשיב לא הצביע על כך שיש לו נכסים בישראל, מלבד הנכס נשוא הדיון. בסופו של ההליך ייתכן שייקבע כי הנכס אינו בבעלותו של המשיב. נסיבות העניין אף מעלות כי חיוב בערובה לא יחסום, במקרה זה, בפני התובע את הגישה לערכאות. לא זו אף זו, נראה כי בענייננו יש טעם נוסף לחייב בהפקדת ערובה והוא אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו בעבר לטובת המבקשים. נתון זה יש בו כדי להעצים את החשש שמא המבקשים לא יוכלו לגבות הוצאות משפט נוספות אם ייפסקו לטובתם בתום ההליך. אם בגביית הוצאות שנפסקו בהליכי ביניים נתקלו המבקשים בקשיים, אזי קל וחומר שעלולה להתעורר בעיה אם ייפסקו הוצאות לחובת המשיב בסוף הליך ארוך של הוכחות (וראו לעניין זה, רע"א 7289/10 דוגוש בניין והשקעות נ' קיבוץ זיקים, פיסקה 4 (לא פורסם, 21.12.10)).". (ההדגשות שלי - י.ב.).

עוד נפסק בעניין זה, כי ההלכה הזו בעניין תושבי חוץ הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינאית:

"ה לכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל [7]). בית-המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו (ראו רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ [8]). לאור כל האמור לעיל ברי כי שיקול-דעתו של בית-המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו על בית-המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות.".

(רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פורסם בפדאו"ר-גוגל).

בענייננו, אין ספק כי המשיב הינו תושב הרשות הפלסטינאית ולא הצביע על נכסים כלשהם בישראל מהם יוכל המבקש להיפרע להוצאותיו אם התביעה תידחה.

מאידך, מחקירותיהם של העדים שהעידו בפני עולה, בניגוד לעמדת המבקש, כי תביעתו של המשיב אינה תביעת סרק, וכי קיימות ראיות לכאוריות, בשלב זה, כי המבקש היה מעסיקו של המשיב או האחראי הישיר עליו וממנו קיבל המשיב הוראות בנוגע לעבודתו בשוק הסיטונאי ברהט (ראה לעניין זה, למשל, עדותו של מר אניס אמין אל עוואדה, בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 26/11/2012, בשורות 5-6).

עוד יש לציין כי אין הסבר סביר בפיו של המבקש בנוגע לנסיעתו לבית החולים מיד לאחר פציעתו של המשיב (ראה עמ' 12 לפרוטקול האמור, שורה 24).

לפיכך, באיזון בין השיקולים השונים, ולאור ההלכה כי אין לחסום את דרכו של בעל דין להגיש תביעה רק מחמת עוניו, ומאידך אין להותיר את המבקש בפני שוקת שבורה בתום ההליך לאור מקום מגוריו של המשיב, ובהינתן כי לא התרשמתי בשלב זה שהמדובר בתביעת סרק, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את המשיב להפקיד ערובה להוצאות המבקש, במזומן או בערבות בנקאית, בסך של 7,000 ש"ח, וזאת בתוך 60 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

לחילופין, יהא רשאי המשיב להפקיד ערבות צד ג', של אדם שהוא אזרח תושב מדינת ישראל, להנחת דעתה של המזכירה הראשית, בסך של 15,000 ש"ח.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין הדיון בבקשה זו.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: